<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ויזהר אדם שלא ידבר לשון הרע, שכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערכין ט"ו:) כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר (תהילים י"ב ה') "אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" וכן אסור לאדם לקבל לשון הרע, שנאמר (שמות כ"ג א') "לא תשא שמע שוא". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מ"ב.) ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה, ואלו הן, כת לצים, כת שקרים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע. ויזהר אדם שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב, שנאמר (תהלים ל"ד ט"ו) "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ויזהר אדם מן הרכילות, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) "לא תלך רכיל בעמיך".
ויזהר אדם מן הגאוה ומגסות הרוח, שכל אדם שיש בו גאוה, הוא תועבה לפני המקום, שנאמר (משלי ט"ז ה') "תועבת ד' כל גבה לב" (סוטה ה'.) ונאמר (דברים י"ז כ') "לבלתי רום לבבו מאחיו", ונאמר (שם ח' י"ד) "ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך" (סוטה שם).
<h2>דף טז:</h2>
ויזהר אדם שלא ישנא את חברו, שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא ט':) בית שני היה שם תורה ומעשים טובים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם, ושנאת חנם מביאה את האדם לידי כל עבירות שבתורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בר"ר פכ"ד ו') "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט י"ח), זה כלל גדול בתורה, שעל ידי אהבת החברים והשלום, מקיימין ישראל את התורה.
"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים" (מלאכי ג' כ"ב). הזהירנו הנביא עליו השלום במקרא הזה לזכור דברי התורה והמצוה, כי הזכירה מביאה לידי עשייה, שנאמר (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" (ספרי במדבר קט"ו). ובגלל הדבר הזה, יבוא אליהו הנביא עליו השלום, כמו שמפורש אחר המקרא הזה, (מלאכי שם, כ"ג) "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא". על כן יש לנו להזכיר איש את אחיו ואיש את רעהו דברי תורת אלקינו יתברך וישתבח בשמים ובארץ. וכל ישראל ערבים זה בזה, שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ועל הכל יש עלינו להזכיר לחברינו הדברים אשר נכשלים בהם רבים, והדברים הנעלמים מעיני רבים, לחזק ידים רפות, ונכשלים יאזרו חיל.
המכה את חברו עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כ"ה ג') "ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה", וכל מקום שנאמר בו [השמר], פן, ואל, הרי זה לא תעשה (שבועות ד'.). וכן המכה את אשתו עובר בשני לאוין, אם לא יכה אותה כדי להוכיחה על עבירה (ערכין ט"ז:). המרים יד על חברו כדי להכותו נקרא רשע משעת הרמת יד בלבד, שנאמר (שמות ב' י"ג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך", למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה (סנהדרין נ"ח:).
<h2>דף כט.</h2>
כרם רבעי אסור בלא פדיון. כיצד פודהו, בוצר את הכרם (תוס' מע"ש פ"ה הי"א) ומחלל את כל הענבים על ארבעה פשוטים ואומר, תהא קדושת כל הענבים האלה מחוללת על אלו המעות (ע' מע"ש פ"ה מ"ד). ושוחק את המעות (ע' פסחים כ"ח.), ומפזר את עפרן או שורפן. ואם חללן על שוה פרוטה, הרי הן מחוללים עליו ומותרים (ערכין כ"ט.).
